המנה היומית של אמונה – שכל מול אמונה, חלק 2

בס’ד

במנה היומית של אתמול הגענו למסקנה שכח האמונה מגבילה את הכח השכלי. מוטבע באדם רצון להבין תכלית החיים, אבל השכל שלנו מוגבל. לכן קבלנו כח האמונה בתור מתנה, שהיא הדרגה הגבוהה מעל השכל האנושי של חכמה, ודרכה אפשר להתקרב לקב״ה ולהבין יותר מטרת החיים

הקב״ה הגביל את שכל האדם שלא נבין כל דרכי העולם. אילו היינו מבינים דרכי ה׳ ,זכות הבחירה תילקח מאתנו והעולם תחזור לתוהו. לכן הקב״ה נתן לנו קרן אור קטן של אלוקות שנוכל איתו לעסוק בלימוד תורה, מצוות, ומעשים טובים ודרכו להביט קצת פנימה להבנת הבורא ודרכיו

הנקודה אלוקית טמון בכל יהודי. יש כאלה שתמיד מרגישים את זה ויש כאלה שמרגישים פחות. האמונה הפשוטה נובעת מהקשר לבורא עולם וכשהשכל נתקלת בקשיים והיא לא יכולה להבין מעשי הבורא או הבריאה, האמונה אמורה לוקחת פיקוד. היא מזכירה לנו שהקב״ה קיים ואמת ויש לנו בחירה חופשית לבחור להאמין אפילו כשהשכל הישר לא תופס

האמונה מגישה לנו שאלות בחיים כמו, ‘למה אני חי’ או ‘מה מטרת החיים’ ,אבל היא גם עונה לאותם שאלות. מכיוון שהאמונה זה רצון עז להבין למה באנו לעולם הזה, תשובתה נענת כשהיא מזכירה לנו שיש נשמה בקירבנו ומטרתה להוביל אותנו לתיקונה. אמונה משולה לארץ שדומה למילה רצון: הרצון שלנו להכיר את בורא עולם. הארץ שואף להוציא פרות יפות, והאמונה משתוקקת להתפתח ולהכיר את האמת

האמונה הוא קשר חזק לה׳: השגה שמעל הבנת העולם הזה.  נסיים את הנקודה הזאת ב’ה מחר