בס’ד
היחסים שלנו עם הקב״ה משתנים ככל שאנחנו מתחזקים באמונה. רובנו מתקשרים לבורא עולם עם תנאים. למשל, בן אדם קם בבקר, השמש זורחת, הוא שוטף את פניו, שותה קפה והולך לעבודה. הוא מצפה שהיום שלו יעבור רגיל בלי שום הפרעות, והוא לא שואל ״למה״ היום שלי מתנהל ככה.
הוא מופיע בעבודה והבוס אומר שמגיע לו העלאה במשכורת, וגם באופן רטרואקטיבי! האם הוא שואל איך ולמה, פשוט שלא. אבל, אם הוא קם בבוקר ומתקלקל האוטו בדרך לעבודה? או הוא קם עם כאבי בטן? או מפטרים אותו מהעבודה? התגובה הראשונה היא, למה? מה קורה פה?
כשהחיים מובילים אותנו בדרך שאנחנו רוצים, אנחנו אף פעם לא שואלים למה. רק כשהקב״ה משנה את מסלול חיינו לא כרצוננו יש לנו
שאלות וספקות. אנחנו חייבים לשנות את היחסים שלנו עם בורא עולם. הקב’ה לא פה כדי להנעים לנו את החיים אלא לעזור לנו להגיע לתכלית ושלמות הנשמה שלנו.
יש נקודה מסוימת במוח, כוח המדמה, שקובע איך אנחנו מתייחסים למציאות. ההסתכלות שלנו על החיים מושפעת מהילדות, הסביבה, מדע,והמורים שלנו.
יש להם השפעה חזקה על חיינו. כוח הרצון פועל על הדמיון לחיות חיים ״טובים״. מהרגע שאנחנו קמים עד שהולכים לישון הכוח המניע הוא להינות מהחיים. השאיפה הזאת נעשית מהנקודה הזאת הנקראת כח המדמה. ההודעה שנשלח מהמוח הוא מהרצון שלנו שיהיה לנו טוב. מחר נדון על ההשפעה שיש בדבר.